ראש העיר 1983-1978
ז'אק אמיר - ראש העיר 1983-1978נולד בעיר מוגדור (א-סוירה) שבמרוקו ב-1933 למשפחת פועלים מכובדת, שאבותיה היו רבנים.
סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי "אורט" בקזבלנקה ופעל בשירות ההגנה
והתנועה החלוצית "דרור" במרוקו. על פעילותו זו זכה לקבל את "על"ה" (עיטור לוחמי המדינה)
ואות ההגנה. בינואר 1952 עלה ארצה כחלק מקבוצה גדולה של נערות ונערים, שנקראה גרעין
"נתיב", הישר לקיבוץ עין גב. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל.
בשנת 1954 עבר לקיבוץ גינוסר, שם הכיר את אורה לבית צורף, לימים אשתו.
ב-1958 הגיע לדימונה הגיע עם אשתו אורה ובתו מיכל והחל לעבוד במפעלי ים המלח. בדימונה
נולדו לבני הזוג אמיר שני ילדים נוספים - ורד ואייל. בשנים 1959 עד 1974 שימש אמיר
כיו"ר ומזכיר בפועל של מועצת העובדים במפעלי ים המלח. בו בזמן שימש גם כמנהל עבודה
בכיר בענף המתכת, מקצוע שאותו רכש במהלך לימודיו במרוקו ובארץ.
במסגרת תפקידיו במועצת העובדים עמד בראש מאבקי עובדים לשיפור תנאי העבודה והשכר.
ב-1965 נבחר כסגן ראש המועצה המקומית דימונה והיה ממונה על החינוך והתרבות ביישוב.
ב-1978 נבחר כראש עיריית דימונה ומילא את התפקיד עד 1983. ב-1974 נכנס לכנסת השמינית
מטעם המערך, במקומה של גולדה מאיר, שהתפטרה לאחר פרסום הדו"ח של ועדת אגרנט על מחדלי
מלחמת יום הכיפורים. הוא כיהן כחבר כנסת עד 1988 ומילא בה תפקידים רבים: חבר ועדות
החוץ והביטחון, הכספים, הכלכלה, ביקורת המדינה, העבודה והרווחה, יו"ר ועדת משנה של
ועדת הכנסת לתנאי העבודה והשכר של חברי הכנסת, יו"ר ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת
הפנים לעניין שכר השוטרים והסוהרים, ממונה על הטיפול במעמדם של הדרוזים והבדואים ומשקיף
מטעם הכנסת במועצת אירופה בשטרסבורג.
בעת כהונתו כחבר כנסת פתח לשכה פרלמנטרית אזורית לנגב המזרחי, שפעלה מבניין עיריית
דימונה. בנוסף לפעילותו בכנסת מילא אמיר תפקידים ציבוריים נוספים: חבר הנשיאות העולמית
של הפדרציה הספרדית העולמית והנהלת הפדרציה הספרדית בישראל, חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת
בן גוריון וי"ר האגודה הישראלית למניעת אלכוהוליזם. לאחר תום עבודתו בכנסת שימש כיו"ר
ועדת הבחירות להסתדרות הכללית.
בשנים 1993-1990 כיהן כשליח ההסתדרות לאירופה ופעל בבריסל, בסמוך למשרדי הICFTU, הקונפדרציה
הבינלאומית של האיגודים המקצועיים. במרץ 2011, נפטר ז'ק אמיר בגיל 78.