תחנת ביניים, תחנה סופית, אך לא תחנה אחרונה

ביום חמישי שעבר נערכה השקת שני ספריה של הסופרת הדימונאית העולה, מירב ישראלי לוין, "תחנת ביניים" ו"תחנה סופית", בספרייה העירונית. האירוע היה במעמד סגן ראש העיר, יחיאל צרויה, מנהל אגף התרבות, מאיר חזן, שמעניק במה ענקית ליוצרים בני העיר. באירוע זה נשאה דברים לינדה מזרחי, מו"ל חברת "אינדיבוק, כאשר את הערב מנעימה בשיר וזמר תהל שוש בל. בערב זה הקריאה ישראלי לוין קטע קצר מתוך הספר.

"זה היה מעמד מרגש במיוחד. אנשים הגיעו מרחוק ומקרוב רק כדי לשמוע על אודות הספרים שלי, לקנות אותם, לחבק ולפרגן. העיר שלנו יודעת להרעיף אהבה ופרגון והתגאיתי מאוד בעובדה שאלו שהגיעו ממקומות אחרים בארץ זכו לראות זאת", ציינה הסופרת.

בהשקה עצמה נכחו עשרות בני משפחה, חברים, מכרים ועובדי עיריית דימונה שבאו לחלוק כבוד הן לסופרת והן לאימא, רות ישראלי. האורחים נהנו מכיבוד עשיר ומאווירה תרבותית מחממת לב.

מירב ישראל לוין, בת 38, נשואה ואימא לשניים, מורה במקצועה, לא שיערה שהמילים שכתבה בלילות יהפכו יום אחד לדואט התחנה - רומן פשע עכשווי.

'תחנת ביניים' הוא הספר הראשון בדואט. רומן פשע המתאר את המתרחש בעולמם של אנשי המשטרה ומשפחות הפשע. במרכז הסיפור אהבת ילדות שתובעת את מקומה במציאות שמסרבת לתת לה קיום וסוד גדול שעלול למוטט את הכול.

'תחנה סופית' הוא הספר השני בדואט. רומן פשע המתאר את ההתמודדות של אלו המנסים לברוח מעולם הפשע שממשיך לרדוף אותם. הגיבורים ניצבים בפני מטרות שלא פעם מעמידות אותם בסכנות, במציאות שבה גבולות שהוצבו מיטשטשים והסכנה קרובה יותר מתמיד.

חלום הילדות שלך היה להיות סופרת?

קשה לי להגיד שכן. לא חשבתי על זה הרבה. תמיד הייתי 'תולעת ספרים', אבל לא ראיתי את עצמי כותבת. גם היום אני קוראת הרבה, בעיקר ספרי מתח, מותחנים פסיכולוגיים וכמובן את הז'אנר הרומנטי.

מתי התחלת לכתוב ואיך שילבת את הכתיבה בחיי היום יום?

התחלתי לכתוב לפני שנתיים בערך. אחרי תהליך ארוך, הילד הקטן שלי אובחן על הרצף האוטיסטי. זו הייתה תקופה לא קלה, הרגשתי שהשמיים נופלים עליי וחיפשתי פינה שקטה לברוח אליה. במהלך היום לא תמיד מצאתי אותה לכן התפניתי לכך בעיקר בלילות, אחרי שהילדים נרדמו, אחרי שהמבחנים והמטלות נבדקו. אז הייתי מתפנה לכתוב כמה מילים. הכתיבה הייתה עבורי מקום שבו יכולתי לבטא את עצמי ולשכוח מעט מהמציאות. היא העצימה אותי. בכל פעם נסחפתי עוד קצת עד שהכתיבה קיבלה חיות משל עצמה, הדמויות ליוו אותי במחשבותיי כל הזמן והעלילה הלכה והתפתחה מיום ליום. זה היה תהליך שבו למדתי הרבה דברים על עצמי, דברים שלא ידעתי שקיימים בי, למשל שקיים בי הרבה מאוד רגש ובעיקר שיש לי דמיון מפותח. לא האמנתי שיגיע היום שבו בר וכפיר שלי יהפכו לדמויות בספר.

מהיכן הרעיון לכתוב רומן פשע?

עולם הפשע תמיד סיקרן אותי. הוא מייצר תמיד כותרות גדולות. אני זוכרת שמדי פעם בפעם קראתי כתבות מסקרנות על סוכן או סוכנת משטרתית שהשתתפו במבצע משטרתי גדול שחשף ארגון פשע. תוך כדי הכתיבה היה לי ברור שזה יהיה סיפור המסגרת לעלילה שתחשוף חלק מיחסי הגומלין בין המשטרה לבין עולם הפשע, ותכלול אהבה, תככים ומזימות, שקרים מול אמת, צדק ונקמה. 

בר לביא, גיבורת הספר, היא סטודנטית למשפטים המקבלת הצעה לשמש סוכנת משטרתית במבצע שאמור להפיל את משפחת הפשע הגדולה בדרום הארץ. לברמנית הקשוחה שמכירה את כל המי ומי אין שום מושג איך ההחלטה הגורלית הזאת עומדת לשנות את חייה.
היא נשאבת לתוך עולם שבו היא נאלצת להלך בין שני קצוות, שני פנים של אותה מציאות. פגישה בלתי צפויה עם כפיר, אהבת נעורים שמעולם לא כבתה, מעמתת אותה שוב עם הבחירות שעשתה בחייה ומעוררת בה מאבק פנימי בין הרגש לבין ההיגיון.
בר נחושה בדעתה לגלות את האמת על חייה. אמת שהוסתרה ממנה מאז הייתה ילדה.
אמת המסכנת אותה.

 

מה נדרש כדי לכתוב עלילה כזו?

 

הרבה מחקר.

צפיתי באין־ספור כתבות שדנו בנושא המלחמה במשפחות הפשע. קראתי ראיונות עם סוכנים משטרתיים, פסקי דין וביצעתי לא מעט ראיונות בעצמי. היה לי חשוב לכתוב סיפור שיהיה הכי קרוב למציאות וישאב את הקוראים.

 

יש נושאים בספר שהיה לך קשה לכתוב עליהם?

בהחלט. את הספר כתבתי בשתי נקודות מבט, של בר ושל כפיר. לא פעם התחבטתי ביני ובין עצמי אם לכתוב על רגשות ועל מעשים מסוימים. בכלל, היה לי קשה בהתחלה לכתוב מנקודת מבט גברית. השאיפה הייתה שמי שיקרא את הספר, יחשוב שגבר כתב את זה.

עכשיו, שהספרים יצאו לאור, איך את חווה את התהליך?

וואו. התגובות מחמיאות מאוד ואני עטופה בפרגון ובאהבה. ביום חמישי האחרון נערכה השקת הספרים במעמד מנהל אגף התרבות, מר מאיר חזן, שמעניק במה ענקית ליוצרים בני העיר. באירוע גברת לינדה מזרחי, מו"ל ההוצאה, נשאה דברים ותהל שוש בל הזמרת הנעימה את הערב. הקראתי קטע קצר מתוך הספר. זה היה מעמד מרגש במיוחד. אנשים הגיעו מרחוק ומקרוב רק כדי לשמוע על אודות הספרים שלי, לקנות אותם, לחבק ולפרגן. העיר שלנו יודעת להרעיף אהבה ופרגון והתגאיתי מאוד בעובדה שאלו שהגיעו ממקומות אחרים בארץ זכו לראות זאת.

מה הלאה? יש ספר שלישי באופק?

כרגע אני נמצאת בשלבי מחקר. הדרך לספר ארוכה מאוד. אכן יש מחשבה על ספר שלישי שישלב חלק מהעולם שלי. אני פועלת רבות להעלאת המודעות בכל מה שקשור בנושא האוטיזם ובקידום ילדים שאובחנו על הרצף האוטיסטי ומקווה להתעסק בנושא הזה בספרי הבא.